גבולך שלום- על גבולות לציון שנתיים למלחמת חרבות ברזל

בבת אחת

לפני שנתיים

כלכך הרבה גבולות נפרצו:

הפיזיים של המדינה

גבולות הקהילה

הבית

גבולות הגוף

ומאז,

תקופה ארוכה של גבולות מיטשטשים

גבולות הפרטיות והאוטונומיה

מאילוץ כמו בשהות במלונות

או ממסירות כמו בהתגייסות למילואים: בויתור על השליטה בקצב החיים

ועוד ועוד

אולי זה הזמן לבקש שלום בגבולותינו

ולא רק בגבולות המדינה הפיזיים

בהקשר הזה אני חושבת עד כמה היכולת לשים גבול ברור דווקא מאפשרת חופש ושחרור

כמו גדר על גג בניין גבוה.

היכולת להציב גבולות אישיים וקהילתיים

בנינוחות ובשלווה

מבלי להרגיש לא נעים

ומבלי לוותר על עצמי -

היא ברכה.

התורה מצווה אותנו לא להשיג את גבול חברינו

לא לפלוש אל המרחב של האחר

לנהוג בכבוד

התורה הזאת משמחת אותי

ואני גאה להשתדל לחיות לאורה.

מתרגשת כל פעם לגלות שאני לא צריכה לחפש רחוק: התורה עתיקה וחכמה יותר מכל תיאוריה חדשנית.

יש הרבה תיקונים שצריך לעשות

ואחד מהם, מתחום המקצוע שלי, הוא בעמידה על הגבולות ששומרים אותנו

זו למעשה גם עוד תזכורת להציב גבולות שומרים עבור הילדים המתוקים שלנו.

כי אין תחליף לנוכחות הורית 

גם בימים גדולים כאלו, כשאנחנו המבוגרים מוצפים ללא הרף- הם זקוקים לנו: לתיווך, לשיתוף, להכוונה ערכית, לאוזן קשבת ותזכורת אוהבת: בבית הכנסת, בכיכר, בפארק ובבית- אנחנו כאן, תמיד איתך.

״השם גבולך שלום״

ותפילה

שהעושה שלום במרומיו

יעשה שלום עלינו

ישים שלום בינינו

ושלום בגבולותינו

אמן !